“אמא, ראיתי באינטרנט ערכה מקסימה של ההגדה של פסח שנכנסת לתוך קופסת גפרורים מיוחדת ואני לומד לאייר אותה דרך הסרטונים שיש שם. אולי נזמין את הערכה הזאת ונכין אותה ביחד?
את יכולה לבוא רגע לשבת איתי ולראות למה אני מתכוון”.
לבוא לרגע? איך בדיוק? הייתי באמצע ניקיון וסידור לקראת פסח וכל המטבח עלה על גדותיו.
“אני ממש עסוקה עכשו חמוד”, התחלתי לומר, אבל למראה המבט המאוכזב והמתחנן שלו הבנתי ש”יותר עדיף” לי לבוא עכשו.
כשהוא נדלק על משהו, זאת כרוניקה של התפתחות ידועה מראש. תיכף הוא יתחיל לחפור ולקרוא לי כל כמה דקות. כשזה לא יעזור הוא יתחיל לכעוס ולהתמרמר, מפלס העצבים (שלי) יעלה ופתאום,
בלי להתכוון בכלל, מרגע תמים אחד וקרבה מתוקה של אמא-בן, נמצא את עצמנו במדרון חלקלק של רגשות תוססים, עוינים, הווליום יתגבר. כל צד יתחמש בארטילריה רגשית ויתבצר, משני צידי המתרס, על עמדתו המוצדקת ובסוף גם כשכבר אגיע אליו כל הטעם יתפוגג.
זו נקודת אל-חזור שאם מצליחים לאתר אותה בזמן, אפשר לנטרל את הפצצה המתקתקת.
אז עזבתי הכל ובאתי והתחלנו לצפות ביחד בסרטון הראשון (מתוך חמישה..). כשהושלמה תמונת ארבעת הבנים שבהגדה נזכרתי לפתע במתאמנת שלי.
תמונת הבנים לקוחה מסרטון קומיקס מתוך ערכת הפסח של דניאל הקריקטוריסט
התמונה הזאת הזכירה לי את המתאמנת שלי, גילי (שם בדוי כמובן), אישה בשנות החמישים לחייה, שהתלבטה לגבי איזה פרויקט שהוצע בעבודה. בפגישה היא פרשה בפני את כל הקולות שמתרוצצים בראשה ואני חשבתי שארבעת הבנים באמת יכולים לייצג את התחושות העיקריות שהיא העלתה.
חכם – מה הוא אומר?
איזה כייף להיכנס לפרויקט חדש!!! כמה אנשים חדשים ומעניינים שאפגוש, איזו הזדמנות פז להעמקה נוספת, ללמידה של משהו חדש. אני מרגישה את גלי ההתלהבות שזורמים בתוכי, את האנרגיה הטובה הזאת שכבר התחילה לפעום בי.
בוודאי תיווצר בחיי תנועה חדשה שתהיה פתח לפרויקטים נוספים, להתפתחות ממשית ואפילו לקפיצת הדרך שאני כה מייחלת לה.
אני יודעת שהכל יהיה בסדר ואני אמצא את הדרך לעשות את הפרויקט הזה.
כבר יש לי בראש כמה אפיקי פעולה אפשריים וכמה אנשים שאני סומכת עליהם שאני יודעת בוודאות שיעזרו לי בזה.
יאללה שיגיע כבר מחר בבוקר שאוכל להתחיל עם כל הטלפונים ולהגשים את הרעיונות שנובעים.
אח..תענוג. בטח שאני הולכת על זה ואיזו תקופה נפלאה מצפה לי.
רשע – מה הוא אומר?
בואי, תרגיעי, בשביל מה את צריכה את זה בכלל? נראה לך שיצא מזה משהו? עוד פעם מתלהבת ותיכף הכל יתפוצץ לך בפרצוף.
לא למדת כלום בחמישים שנה האלה שחלפו? אין חדש תחת השמש.
חוץ מטונות של עבודה, בתשלום המגוחך הזה שמציעים לך, לא תפיקי מזה כלום.
התפתחות אישית עאלק. תנוחי, תגידי מה בכלל עובר לך בראש?
תחזרי למקום הקבוע שלך על הספה. תכל’ס, זה המקום האמיתי שלך.
את לא באמת יודעת איך להתמודד עם זה. תיכף תתחילי להילחץ כשתביני את גודל האחריות ואז תלחיצי את כל המשפחה שלך. למה מגיע להם כל הטרחה הזאת שאין בה שום תכלית ותועלת חוץ מעומס עבודה שאת במילא תקרסי תחתיו.
לרשום לך כבר מרשם לכדורי הרגעה? אם היית בעינייני שאכטות הייתי מציע לך לקחת איזה שאכטה טובה וחפיסת שוקולד ראויה שאיתם תצללי לאיזו סדרה טובה בטלויזיה.
די עם היומרות האלה להגיע לאן שהוא, להשיג משהו.
50 שנה את חולמת וכלום לא קורה. למה שיקרה עכשו משהו?
זהו, תקלטי, זה המקסימום שאת יכולה לעשות. זה כל מה שיצא ממך אי פעם.
באמא’שלך, עזבי את הפרויקט הזה. אגב, כבר אמרתי לך שהספה קוראת לך?
תם – מה הוא אומר?
עוד לא התחייבתי לשום דבר. רק אוספת חומרים ומידע בשלב הזה ויש כל כך הרבה.
רגע אחד יושבת ושוקעת בהרהורים. ברגע הבא קופצת מדבר אחד לדבר אחר. הזמן בורח לך מבין האצבעות. פתאום נזכרת שיש מיליון סידורים לעשות ותורים לילדים ולעצמך שכבר שנה לא קבעת.
שוב אוספת עוד מידע ועוד מידע ואין באמת מיקוד. כל דבר שקוראת מלהיב אותך, כל דבר סוחף אותך אליו. זה קשור, ואולי גם זה קשור.
מתפעלת מהרעיון הזה של הפרויקט החדש ורוצה לשמוע עליו עוד והכל באמת נורא מעניין אבל מה עם ההחלטה כן, לא, משהו?
כרגע מעדיפה לא לבחור שום כיוון קונקרטי, משאירה לעצמך את כל פתחי המילוט האפשריים.
תמיד יש את הפעם הבאה.
וזה שאינו יודע לשאול – מה הוא אומר?
לא יודעת מאיפה להתחיל בכלל.
פרויקט כזה גדול ומורכב ואת צריכה לקבל החלטה על משהו כזה לא ברור ואמורפי.
תמיד אומרים שכדאי לעשות רשימות של בעד ונגד.
מציעים גם לפרק לצעדים קטנים. אף פעם לא הבנתי איך מיישמים את המושג הזה בפועל.
לא יודעת אפילו את מי לשאול ובכלל אם יש טעם לשאול.
כל השאלות והברורים האלה, זה מה זה כבד עלי. אולי סתם אלך על זה ודי, או שלא…
ארבעת הבנים האלה (או שאולי נכון יותר לומר ארבע הבנות האלה..) יושבים עמוק בתוך כל אחד מאיתנו. הם דפוסי התנהלות ואמונות כלפי החיים, שסיגלנו לעצמנו עוד מהילדות והוספנו עליהם במהלך כל השנים שבאו לאחר מכן.
בתוך הבירור הפנימי הזה שאנחנו עורכים, כל אחד מהם ולפעמים כולם ביחד רוחשים בתוכנו, קובעים לנו ולעיתים משאירים אותנו בתחושה שאין לנו באמת יכולת לבחור ונגזר עלינו להתמודד מולם ולהיטלטל בעטיים כל פעם מחדש.
בפגישה עם המתאמנת אנחנו מזהות את החלקים האלה.
מטרת הזיהוי לתת מקום מכבד לכל אחד מהם ולהבין מה המסר שהם מנסים להעביר לנו.
“הבנים” נמצאים במאבק, קולו של מי יישמע, קולו של מי יגבר. המאבק הזה משכנע, מפעיל, גורם לנו סבל. באמצעות הזיהוי כל אחד אמר את דברו והקשיבו לו.
עכשו מגיע שלב ההפרדה בין כל מה שמעורבב. עשיית סדר והפרדה בין הטוב לבין המיותר.
מחשבה טובה היא מהותית, מחזקת ותעזור לי לפעול בעולם. מחשבה מיותרת תחליש, תפריע ותייצר ספקות והתנגדות. יש בי מזה ומזה.
יש גם את הפרדת הזמן – עכשו את בסערת ההחלטה אבל זה זמני וזה יעבור. לעיתים עצם ההבנה שזה זמני כבר מחלצת ומחזקת את ההרגשה הטובה כלפי עצמנו.
ולבסוף קבלה – לקבל אותך כפי שאת באמת. את מפסיקה להיות כנגדך.
בלי תיוגים ושיפוט עצמי כמו “למה אני כזאת…” או “אני כבר אמורה להיות יותר…” כי ממש אין פה ענין להאשמה. את לא אשמה. אף אחד לא אשם בכלום.
כל מה שיכולה לעשות זה להסכים שברגע נתון יש בך כאב, יש בך ספקות ואת לא יכולה להיפטר מזה כאן ועכשו. יכולה רק להשתדל לשאת את כל הרגשות שאת מרגישה כרגע, מבלי שזה יטלטל אותך לגמרי.
אולי אפילו לחבק לרגע את כל קשת הרגשות (ארבעת הבנים), לתת חום הלב ורגש טוב למקום הכואב, המתלבט והמהסס שבתוכך, שעדיין לא בטוח בערכו ובמסוגלותו. לומדת לחמול על עצמך על מנת שתוכלי להישאר בציר כוחך ולקבל החלטה ממקום נקי וטוב.
זיהוי – הפרדה – קבלה זה המבנה שעבדנו לפיו.
עוד סיפורים מחדר האימון אפשר לקרוא בפוסט הזה וגם בפוסט הזה.
גילי הגיעה כאמור נסערת, מבולבלת, מתוסכלת, כועסת על עצמה. השיתוף איפשר לה להוציא החוצה את כל ה”חמץ” שרבץ עליה בבטן ובלב, לכבד את המקום היחסי שלה בנקודת הזמן הזאת וליצור קשר כן, אמיתי וישיר עם מי שהיא באמת.
אני מרגישה שעכשו היא יותר רגועה, יותר קרובה לעצמה, מחוברת לטוב שבה.
עדיין לא הגיעה להחלטה אבל העיקר בעיני שחזרה להיות בקשר טוב עם הלב שלה.
יש עוד ענין שלא נסגר, אתם בטח תוהים מה בנוגע לערכת הקומיקס מהפתיח? טוב, בשלב הזה כבר די ברור לכם שקניתי אותה לבן שלי. נכון? היא נראית נהדר והוא כבר מחכה לחזור מבית-ספר ולהתחיל לעבוד עליה.
אם גם אתם מחפשים פעילות דומה לילדים, הנה הלינק לערכת הפסח שהבן שלי מצא ברשת.
חג חירות שמח ומשמח לכולנו
ארבעת הבנים מככבים במסגרת בלוג הופ של כמה בלוגריות חברות מוכשרות, שגם אני כאמור הצטרפתי אליו. מוזמנים להיכנס בנוסף גם לקישורים הבאים:
יונית צוק – “4 שלבי התפתחות של בלוג”
חגית בן אליעזר – “על מסיכות וחגים”
נורית בן משה – “על 4 אחים מנהלים”
אסנת ברק – “כנגד 4 בנות – או אולי דווקא בעד”
מאיה פולק – “ארבעה בנים ואמא”
ריבי לוי הולצמן – “ארבע בנות ומוזה אחת”
לילך שוסטר – “ארבע האחיות”
עינב קנלו – “כנגד ארבעה בנים דיברה התורה, וכל אחד התבונן במציאות אחרת”
אורטל הר-פז – “מה לי ולאוכל בריא, ואיך כל זה קשור לארבעת הבנים בהגדה”
ויקי גורשטיין – “על ארבעת האחים במטבח הלטיני”
כתיבת תגובה