יום שמשי נעים בתחילת דצמבר ואני נוסעת לכיוון רעננה בדרך להרצאה שרציתי לשמוע.
בסביבות כלא הדרים ניסיתי להשתלב בכביש 4 ובגלל העומס יצא שהתחברתי ממש ברגע האחרון.
פתאום מהרכב שלפני יוצאת יד נעלמה ושולפת צ’קלקה זוהרת.
זהו רכב משטרתי סמוי בו נוהג שוטר ולצידו שוטרת ומתחיל שיח של ידיים, שמסמן לעצור בצד הכביש. רציתי להאמין שלא מתכוונים אלי בכלל, אבל מרגע לרגע קלטתי שככל הנראה מדובר בי. תעצרי בצד הם צועקים אלי. לאורך השיח הזה מכוניות צופרות מאחור ואני גולשת לשולי הכביש וממתינה.
מתקרבת שוטרת בפנים חמורות סבר. “שלום, תני לי רישיון נהיגה”.
מהבלבול והבהלה שחשתי באותו רגע הגשתי לה את רישיון הרכב.
“את לא יודעת מה זה רישיון נהיגה?” היא מעלה את הטון. פתחתי את הארנק והוצאתי את כל הכרטיסים שהיו לי שם בעודי מחפשת את רישיון הנהיגה.
“הנה, זה רישיון נהיגה וזה רישיון רכב” אמרה לי כשהיא מחזיקה כל אחד מהם ביד נפרדת ואני הרגשתי כל כך סתומה באותו רגע.
[קרא עוד …]