לא בא לי לעשות שום דבר. אני יושבת בבית על הספה ולא עושה כלום. פשוט כלום.
כלום זה המשהו היחידי שבא לי לעשות. כל שאר הדברים, המתחייבים מעצם היותי אדם בוגר והגיוני, פשוט לא בא לי עליהם.
הבית נראה כמו סדום ועמורה. כלים ושאריות של אוכל ואריזות חטיפים זרוקים בסלון. אזור השיש והכיור במטבח עולה על גדותיו. הרצפה לבטח ידעה ימים טובים יותר. הכביסות שוב נערמות.
מי שקרא את הדיווחים השוטפים בקיר הפייבסוק שלי יודע כבר שמכונת הכביסה התקלקלה ואמנם עשיתי כמה נגלות של כביסה באמבטיה, אבל מאז עבר עוד שבוע ושוב אני נדרשת לעשות משהו עם כל הכביסה הממתינה בסבלנות שמישהו יתייחס אליה.
חברות מקסימות אמנם הציעו את עזרתן אבל לא היה לי נעים להגיע עם כל הררי הכביסה האלה.
רק את המגבות הבאתי לחמותי כי היא כל כך רצתה לעזור לנו ועדיין הרגשתי לא בנוח שהטרחתי אותה.
[קרא עוד …]