חגיגות השנה לבלוג לוו בתחושה של שמחה והתעלות. באמת נקודת ציון שכזאת שהייתי מאוד גאה שהגעתי אליה. תכל’ס, לא היו לי שום ציפיות או יומרות מהבלוג הזה וגם לא סימנתי לעצמי מטרה או שהיה לי חזון כלשהו. פשוט זרמתי עם כל הענין ולאט לאט הוא קרם עור וגידים והתגבש למסה מסוימת, שהביאה אותי לסגור שנה ולכן זה היה כל כך מפתיע ומשמח כאחד עבורי.
מאז, דממת אלחוט פנימית. חברות מסביב מעלות פוסטים ולי אין קצה חוט על מה לכתוב.
יותר מזה, שום קול פנימי לא בער בי להיכתב. לא הצלחתי למצוא השראה בשום דבר שחוויתי, עשיתי, ראיתי אצלי או אצל אחרים. נכנסתי למוד של המתנה.
[קרא עוד …]